פילוסופיית היין והיאנג, התפתחה מהפילוסופיה הסינית העתיקה והמטפיזיקה, בעיקר זו הדאואיסטית.
היא נולדה מהצורך להגדיר חומר ותנועה ביקום ומהצורך להבין את הדינמיקה שלהם, ההנחה היתה שכל דבר שאנו מסוגלים לתפוס בחושינו הוא בעל גבולות ולכן ניתן להגדרה, כל דבר שניתן לחוש בעזרת חושינו הוא בעל התחלה וסוף, וניתן לאפיינו על הספקטרום שבין שני כוחות קוטביים המכונים – "יין ויאנג".
"היין והיאנג" הם כוחות יחסיים, המנוגדים זה לזה אך גם משלימים זה את זה, ובמתח הקוטבי שהם יוצרים הם מאפשרים תנועה אינסופית הרמונית, שמאפשרת חיים.
כל דבר ניתן לאפיין על הספקטרום שבין היין והיאנג וע"י כך לתת לו הגדרה יחסית:
יין – בסינית "הצד המוצל של הגבעה"
- ברמה הכי מובהקת שלו מוגדר כחומר, בעל איכות דחוסה, מוצקה.
- בהגדרתו האנרגתית מאופיין כתדר צפוף.
יאנג – בסינית "הצד המואר של הגבעה".
- ברמה הכי מובהקת שלו מוגדר כאוויר, בעל איכות דלילה, אוורירית.
- בהגדרתו האנרגתית מאופיין כתדר מרווח.
באדם היין – מסמן אופי פסיבי, מופנם, נוטה לקור, לרטיבות, מאפיין בהגדרתו נשיות.
באדם היאנג – מסמן אופי אקטיבי, מוחצן, נוטה לחום, ליובש, מאפיין בהגדרתו גבריות.
הגדרה של דבר כיין או כיאנג ניתנת לו ביחס לאחר – בכל דבר יש יין וגם יאנג והם באינטראקציה תמידית של שינוי, ומה שנותן להם את האפיון הוא המינון של האחד ביחס לאחר.
אין אלמנט שהוא מוחלט – בתוך כל יין יש יאנג ובתוך כל יאנג יש יין, קיימת סימטריה והיא שמייצרת שינוי ותנועה תמידיים – כל אחד מושך לכיוונו ובו בזמן נמשך אל האחר וביחד הם יוצרים מעגל, סמל השלמות שזרימתו נצחית (סמל של היין והיאנג).
השאיפה לאיזון בין היין והיאנג מקיימת תנועה אינסופית של שינוי והתחדשות, מרגע שהיאנג מגיע לשיאו מתחיל להשתלט היין, ומרגע שהיין מגיע לשיאו הוא מתחיל להיחלש ולפנות מקום ליאנג.
"כאשר הירח מלא הוא מתחיל להתרוקן, זהו השינוי האינסופי של הדאו השמימי (האחד השלם)… כאשר כוחו מגיע למקסימום הוא מתחיל להיחלש וכאשר הדברים הטבעיים מתמלאים הם מתחילים להתפזר… אחרי הבשלות בא הריקבון ואחרי השמחה בא העצב, אלו הם מצבים המשתנים תמידית אצל האדם." (לאו דזה, פילוסוף סיני)
תהליך מתמיד זה של תנועה מאפשר את מחזוריות החיים, הכל ארעי ומשתנה כל הזמן – היום הופך ללילה, הקיץ לסתיו – חורף – אביב – ושוב קיץ, הים מתאדה הופך לענני גשם, שמטפטפים וזורמים לנחל ומשם שוב לים.
הרפואה הסינית משתמשת באותה תפיסת איזון של יין ויאנג ביחסה לאדם, בראייה הקוסמית האדם נמצא בין שמיים (יאנג) לארץ (יין) וכדי לקיים חיים מאוזנים ובריאים עליו לחיות בהרמוניה עם היין והיאנג בתוכו ובסביבתו והיא משתמשת בטרמינולוגיה זו להערכה של בריאות וחולי.
ברפואה הסינית היין והיאנג הם מושגי יסוד באבחנה ובטיפול, באמצעותם ניתן לאפיין מחלות וטיפוסים של חולים ולהעריך טיפול בהתאם.
יין ויאנג – מצבים פתולוגים
התנועה הניגודית של היין והיאנג המקיימת שלמות בתוכה, מסמלת לא רק את התנועה המחזורית בטבע, גם את ההרמוניה ואי ההרמוניה באדם ווניתן באמצעותה לאפיין בריאות/ וחולי.
מנקודת מבט פתולוגית, ייתכנו ארבעה מצבים של חוסר איזון בין יין ויאנג:
עודף יין
זהו מצב של עודף לחות (נוזלים) המצטבר בגוף – יכול להיות ממקור חיצוני (וירלי) כתוצאה מהתקררות, הגורמת להצטברות של נוזלים במערכת הנשימה העליונה – אף, סינוסים, ברונכים, או ממקור פנימי הנגרם בגלל חולשה של מערכת פנימית, כמו למשל בבצקות בגלל תפקוד לקוי של הזרימה הלימפטית.
הטיפול יהיה: חימום וחיזוק היאנג בגוף, כדי להניע את הנוזלים.
עודף יאנג
זהו מצב של עודף חום בגוף – יכול להיות ממקור חיצוני (וירלי/ חיידקי) למשל משפעת הגורמת לעלייה של חום הגוף ולהופעה של תסמיני דלקת, או ממקור פנימי (דלקת פנימית) שגורמת לעלייה של חום הגוף ולהאצה של הפעילות המטאבולית, מהתפקוד הלקוי של האיבר.
הטיפול יהיה: קירור של הגוף והרגעה של תהליכי הדלקת.
חסר יין
זהו מצב של ירידה בנפח הנוזלים בגוף (כולל נפח הדם) – הגורם לאורך זמן לפגיעה בזרימת הדם ובהזנה של הרקמות, לרוב יאפיין מצב פנימי כרוני של יובש בעיקר של רקמות רכות כמו ריריות, עור, ובטווח הארוך גם לפגיעה באלסטיות של רקמות חיבור כמו גידים ומפרקים, כמו למשל אצל נשים במנופאוזה שחוות ירידה באסטרוגן (חוסר יין).
הטיפול יהיה: העשרת יין.
חסר יאנג
זהו מצב של ירידה בכוח של הגוף – הגורם לאורך זמן לפגיעה בחיוניות הגוף (פיזית ונפשית), יכול להתבטא בתחושת קור, בעייפות, בתשישות, ליבידו ולעיתים דיכאון ופגיעה קוגנטיבית, לרוב יאפיין מצב פנימי כרוני של ירידה בתפקוד הקשור לחולשה של מערכת העצבים, כמו למשל בפיברומיאלגיה ומחלת היאפים ("עייפת").
הטיפול יהיה: חיזוק וחימום היאנג.
